אוסטיאוארטריטיס (OSTEOARTHRITIS) היא מחלה הפוגעת בחלק משמעותי של האוכלוסיה המבוגרת מעל גיל 50. אוסטיאו ארטריטיס היא הסיבה השכיחה ביותר להפרעה תפקודית וכאב בגיל המבוגר. בצילומי רנטגן נראה שינויים ניווניים אצל רוב האוכלוסיה מעל לגיל 65 (למרות שממצאים אלו יכולים להופיע ללא כאב וללא תסמינים כלל). בערך 12% מהאוכלוסיה מעל גיל 65 יסבלו מתסמינים כגון כאב, והגבלת תנועות כתוצאה מאוסטיאוארטריטיס.
אוסטיאוארטריטיס הוא מצב בו הסחוס המכסה את העצמות מתנוון, מאבד את תכולת המים שבו, ואט אט נעלם עד למצב בו קצות העצמות נוגעות האחת בשניה. מסיבה זו לעתים קרובות אנו מכנים את המחלקה כ"שחיקה של המפרק". "שחיקה" זו גורמת למפרק לאבד את התנועה החלקה והרחבה שלו, וכן להיעלמות של הסחוס עד לחשיפה של העצם מתחתיו. היעלמות זו של הסחוס עלולה לגרום להגבלת תנועות, עיוות של המפרק וכאב שהולך וגובר עם הזמן.
הסיבות להתפתחות של אוסטיאוארטריטיס אינן ברורות לחלוטין. כידוע הסחוס המפרקי נועד לעמוד בעומסים גבוהים לאורך שנים. המבוגר הממוצע צועד כ 1-2 מיליון צעדים בשנה, כל צעד יעמיס את הסחוס המפרקי עם עליה משמעותית בעומס בזמן ריצות, קפיצות ובעליה וירידה מדרגות. לרוב הסחוס יעמוד בעומסים אלו ולכל אורך חיינו, אך בכל זאת קיימת קבוצה לא מבוטלת של אנשים אצלם הסחוס ישחק עם הזמן ללא סיבה הברורה לעין. נטייה גנטית ובעיות התפתחותיות של מפרק הירך בילדות אמנם יכולים להסביר את התופעה אצל חלק מהמטופלים אך אצל רבים לא נדע את הסיבה האמיתית ולכן התופעה מכונית אוסטיאוארטריטיס ראשונית.
לעומתם קיימת קבוצה לא מבוטלת של מטופלים הסובלים מאוסטיאוארטריטיס שניוניות, או כזו אשר יכולה להיות להיגרם מבעיות אחרות במפרק. בעיות אלו כוללות עיוותים מולדים והתפתחותיים של המפרק לדוגמה – DDH או נקיעה התפתחותית של מפרק הירך בינקות, מצב לאחר טראומה או שברים במפרק הירך, נמק של ראש עצם הירך עקב הפרעה באספקת הדם לראש הירך (AVN – Avascular necrosis), ומחלות אוטו אימוניות כגון דלקת פרקים שגרונית או זאבת (SLE). כל הבעיות שצוינו לעיל גורמות לפגיעה בסחוס המפרקי ולהפרת האיזון העדין והמורכב שבין כל מרכיבי המפרק – הסחוס, המעטפת, הנוזל הסינוביאלי והשרירים הסובבים ולהביא לכדי שחיקה מתקדמת של הסחוס המפרקי.
אוסטיאוארטריטיס פוגעת בכל שכבות האוכלוסיה, בעיקר אצל המבוגרים שביננו ומעט יותר בנשים. כתוצאה מאותה שחיקה יגרמו למטופלים בשלבים הראשונים כאבים בעיקר בפעילות, אך בהדרגה כאבים אלו יהפכו לקבועים, יחמירו במאמצים, במעבר מישיבה לעמידה, בירידת מדרגות יותר מאשר בעליית מדרגות, ובשלבים המתקדמים יהיו גם כאבים במנוחה ובשעות הלילה. כאבים אלו יהיו מלווים בהגבלת תנועות שתלך ותחמיר עם הזמן, לקושי בתפקוד היום יומי בפעילויות שהיו מובנות מאיליהן כגון, הליכה, נעילת נעליים, גריבת גרביים וקימה מכיסא.
האבחנה של אוסטיארטריטסיס מתבססת בעיקר על אבחנה קלינית דהיינו סיפור מקרה מתאים (כאבים, הגבלת תנועות, הגבלה תפקודית), בדיקה גופנית בה אנו עשויים למצוא הגבלה של טווחי התנועות וכאב בזמן הנעת המפרק, ועל צילומי רנטגן בהם נזהה את הממצאים האופייניים לאוסטיאוארטריטיס. במקרים בהם האבחנה אינה ברורה לחלוטין ניתן להשתמש באמצעי דימות מתקדמים יותר כגון CT ו MRI אך בדיקות אלו לרוב אינן נחוצות לצורך קבלת ההחלטות הטיפוליות.
הטיפול באוסטיאוארטריטיס מטרתו בראש ובראשונה להקל על הכאבים וכך לשפר את טווחי התנועות ואת התפקוד היום יומי של המטופלים. הטיפול מתחלקים לטיפול שמרניים או טיפולים לא ניתוחיים, ולטיפולים ניתוחיים.
בשלבים הראשונים של המחלה ניתן לנסות:
- שינוי אורכות חיים, הפחתת עומסים ומאמצים והתאמה של הפעילות הגופנית למידת הכאב.
- ירידה במשקל הוכחה במספר מחקרים כמשפרת משמעותית את הכאבים והתפקוד.
- שימוש באביזרי עזר להליכה כגון מקל או הליכון.
- פיזיותרפיה לצורך חיזוק השרירים, שיפור היציבות סביב המפרק, ושימור טווחי התנועות.
- תוספי מזון כגון כונדרואיטין וגלוקוזאמין לעתים יכולים להקל במעט את הכאבים, אך הם אינם משפרים את מצב הסחוסים והדעות בספרות המקצועית לגבי יעילות טיפולים אלו חלוקות מאד.
- תרופות משככות כאבים ונוגדות דלקת עשויות לעזור באופן זמני, לא רצוי ליטול תרופות נוגדות דלקת לאורך זמן עקב תופעות הלוואי הרבות הטמונות בהן.
בשלבים המתקדמים יותר של המחלה, כאשר הטיפולים ה"שמרניים" לא הועילו או כאשר הכאב והמגבלה התפקודית הם קשים ומשפיעים באופן משמעותי על איכות החיים יש מקום לבצע החלפה של המפרק.